שמורת הטבע אולימפיק Olympic National Park

20 באוגוסט – 23 באוגוסט

(תמונות בתחתית הפוסט - Pics below)

For all you English speakers:

We had a great time at Olympic NP: we set out to do the recommended activities for one day – which took us 4 days…. The highlights were the temperate rainforest and river at Hoh River, the ocean seashore with drIft wood at ruby beach, the spectacular views of glacial mountain tops at hurricane ridge and also the wildlife: a group of elks crossing the river, squirrels and the wildlife no excursion to the forest is complete without – mosquitoes.

בשעה טובה ומוצלחת ואחרי הצטיידויות לרוב התנענו את קרוואננו והתחלנו בטיול האמיתי. התחנה הראשונה – שמורת הטבע אולימפיק הנמצאת בחצי האי אולימפיק הממוקם בסמיכות יחסית לסיאטל. אנחנו הגענו לשמורה מדרום, מכיוון אולימפיה - עיר הבירה של וושינגטון.

אגב, מישהו יכול להסביר מדוע המדינות בארה"ב בוחרות דווקא בערים הלא משמעותיות שלהן לבירה? הם לא מבינים שבירה אמיתית צריכה להיות "סלע קיומנו לנצח נצחים" עם סינדרום מופרעות נפשית הקרוי על שמה. כזו שרבבות קנאים בורקי עיניים נשבעים בשמה ומעדיפים להתאבד, או יותר טוב לטבוח אחרים, אם חלילה תוקפא בה אפילו בניית מרפסת כביסה אחת?

מפאת קוצר הזמן שלנו, החלטנו לבקר בשמורה לפי ההמלצה בספר הטיולים על "אולימפיק ביום אחד". אבל לנו באופן טבעי היום הבודד התארך לארבעה...

התחנה הראשונה שלנו באולימפיק הייתה יער הגשם Quinault. אולימפיק מפורסמת בכך שהיא יער הגשם היחיד בארה"ב. מדובר ביער גשם "קר" ולא ביער גשם טרופי חם ולח. אבל בקווינו חזינו אכן ביער גשם אמיתי ומרשים: עצי מחט ע-נ-ק-י-ם חלקם מיתמרים על אל וחלקם נפולים ומהווים תשתית לעצים חדשים, על הארץ - שמיכת שרכים סמיכה, ועל העצים – טחב מסוגים שונים. וכמובן האלמנט ששום יער גשם אינו מושלם בלעדיו – יתושים.

ביער הגשם בקווינו עשינו טיול מעגלי קצר, קליל ויפה של פחות מ-2 ק"מ, מה שלא מנע מאופיר לשאול כל כמה דקות "מתי כבר נגיע?" ו-"אולי הלכנו לאיבוד?" אין ספק מדובר בילדת טבע אמיתית.

מקווינו נסענו לחניון הלילה שלנו – Kakaloch חניון (איך לעזאזל קוראים ל-campground בעברית? מאהל נשמע צבאי מידי, חניון נשמע משהו של אגד. מעתה ואילך המינוח יהיה "קמפינג") מקסים הממוקם בלב רצועת יער גשם סמוכה לחוף. היה זה הלילה הראשון שלנו בטבע (כמובן אם לא מחשיבים את הטבע המיוחד המתגלה בעת חניית לילה במגרש החנייה של וול-מארט), אכלנו פסטה ברוטב עגבניות ונהנינו מאוד מהחיים בקרוואן.

בבוקר נסענו ללב שמורת אולימפיק, ל-Hoh River Rain Forest. בכניסה רכשנו מנוי שנתי לכל שמורות הטבע בארה"ב (80$ למשפחה/למכונית) Hoh River (חשוב לבטא את ה"הוֹ" קצר ולא ארוך – Hoe – והמבין יבין.) הו מקום יפהפה ובו גם קמפינג מצוין – בתוך יער הגשם ועל שפת נהר.

כל המשך היום התמחינו בלא לעשות הרבה. ירדנו לנהר, שיחקנו עם חלוקי הנחל, אופיר אספה חלוקים בצורת לב ועיטרה אותם בעפרונות צבעוניים, שכשכה רגליים בנהר ובתוך שתי דקות הצליחה להיות גם יוכבד וגם בת פרעה – היא הצליחה גם להשליך סנדל אחד היאורה – וגם למשות אותו.

בבוקר, בעודנו מתארגנים לארוחת הבוקר על שולחן הפיקניק שלידנו, ציפתה לנו הפתעה: קבוצת אלקים – איילים (Elks) עברה ממש לידנו בדרכה לנהר. בראש הלכה קבוצת נקבות ואחריהם – הזכר המקורנן. רדפנו אחריהם בהתרגשות גדולה עד לגדת הנהר. המוזר היה שלא הייתה שום מוסיקה מקדימה המכינה אותנו לבואם של האלקים. הייתכן שהחיות בשמורה לא רואים סרטים?

משם נסענו ל-Ruby Beach שלמרות השם הצבעוני התגלה כחוף די אפרפר, אבל השמש זרחה והתמונה שהתגלתה לנגד עיננו הייתה יפה ביותר: חוף עמוס בחלוקים ובגזעי עץ סחופי גאות ושפל, בריכת גאות בה ילדים השיטו בולים צפים כאילו היו אינדיאנים מלידה, וצוקים בצורות שונות המזדקרים מהחוף ומהים. הוסיפו לתמונה את גלי הים המתנפצים והתוצאה - בילוי מענג.

משם נסענו לעיירה הגדולה בחצי האי אולימפיק – פורט אנג'לס, בה חנינו במקום המוכר והטוב – מגרש החנייה של וול-מארט המקומי, ים ארוחת טייק אוויי סינית מהמסעדה הסמוכה.

את ביקורנו בשמורת אולימפיק קינחנו בטיפוס ל-Hurricane Ridge – טיפוס (ממונע, אל תרחמו עלינו) של כשלושת-רבע השעה לנקודת תצפית מרהיבה ומשבבת לב על רכס ההרים הגבוהים משובצי הקרחונים של שמורת אולימפיק. חרק מעופף ומקרקש (אופיר: "פרפר שעון"), צ'יפמאנק קטנטן ואיילה בצד הדרך, הוסיפו לטבע הדומם אנימציה מבורכת.

בדרכנו חזרה מחצי האי אולימפיק למטרופולין של סיאטל הזדמנה לנו עוד חווייה יוצאת דופן לישראלים: חציית מפרץ פּוֹגט במעבורת ומראה מרשים של הר רייניר המושלג המאפיל גם על הגבוהים שבגורדי השחקים של סיאטל.