בדרכים - Seattle to the Canadian Rockies

24 באוגוסט – 27 באוגוסט

On the map, Seattle looks like an excellent starting point for a trip in the Canadian Rockies, but in reality it's 600 miles away, which in kids' accommodating driving, means 3-4 days.

At first, Canada looked much like Australia to us: dry & hot, but eventually the mountains became higher, the air cooler and the scenery greener, until we arrived to the Rockies, but this is for another post.

"מסיאטל נקפוץ לרוקיז הקנדיים" אמרתי לעצמי לפני כמה חודשים עת הטיול החל לקרום עור וגידים. ובאמת, סיאטל ותאומתה הקנדית ונקובר הן די קרובות להרי הרוקיז. הסתכלו במפה. אה, עכשיו תבדקו את קנה המידה של המפה. אופס. 1000 ק"מ... 3-4 ימי נסיעה במהירות מותאמת ילדים. באסה.

את המסע להרי הרוקיז התחלנו בבייס קאמפ האופייני להרפתקנים נועזים שכמותנו – מגרש החנייה של וול-מארט. למחרת הצפּנו לקנדה. לאחר התלבטות לא פשוטה החלטנו לוותר על טיול בעיר ונקובר. תחזית מזג האויר צפתה שמגיעים ימים סוערים להרי הרוקיז ואנחנו רצינו למהר לתפוש מעט מזג אויר נוח לפני בוא הגשם.

אחרי מעבר גבול די חלק (חוץ מטכס השלכת התפוחים הסמלי) עברנו לקנדה למדינת בריטיש קולומביה. בהתחלה קנדה עוד נראתה המשך ישיר לארה"ב שעזבנו זה עתה, אך ככל שהמשכנו בדרכנו החלה קנדה להזכיר לנו את אוסטרליה. אזורים חקלאיים נרחבים עם פחות ופחות צבעי ירוק המעטרים את האזור – עד מעבר לאזור כמעט מדברי. אם נוסיף לכך מזג אויר שרבי וחם – תבינו את ההפתעה שלנו. זו קנדה? בשביל השרב והצבעים הצהובים-חומים-דהויים העזנו, חצינו ימים ויבשות וחנינו בוול-מארטים?

בלב המדבר העיירה Merritt – עיירה מדברית לכל דבר ועניין, וחסרת כל דבר ועניין. הסיבה העיקרית לאזכורה בבלוגנו היא חניית הלילה שלנו שם: זו הייתה הפעם הראשונה בה לנו בקרוון פארק אמיתי - כזה שמשלמים עליו! כסף!! 40 דולר!!! קנדי!!!! אבל היה כיף. נהנינו מחיבור לחשמל (כשיש חיבור לחשמל אמיתי, לא כזה המסופק ממצבר הרכב, יש מיקרו גל ואפילו המיזוג בקרוון עובד), אינטרנט, עשינו כביסה ומקלחות בחדרי מקלחת בגודל בן אנוש גדל מימדים עם מים חמים בלי הגבלה. תענוג.

ממריט נסענו לעיר עם השם הכי משונה עד כה (חכו, חכו – יהיו עוד שמות מוזרים בהמשך) – Kamloops. זו העיר הגדולה יחסית האחרונה לפני הפארקים הלאומיים של הרוקיז והעיירות שאוכלוסייתן מונה גן ילדים בערך, ולכן זה המקום להצטייד במזון, גז, דלק וכל מה שיקר בהרים. קמלופס יושבת במיקום מדברי אמיתי ורק נהר רחב ידיים העובר בה מפריד בינה לבין נוף נתיבות. אחרי שעות בילוי לא מהנות במיוחד בסופר ובתחנת הדלק, חיפשנו מקום לפיקניק ומצאנו במקרה פארק מים! ז"א גינת משחקים על גדת הנהר שמתקניה משפריצים מים לצהלת הילדים והוריהם. אופיר התאהבה. גם אנחנו ועומר נהננו מאוד מההפוגה מהחום ומהנסיעה.

בקמלופס ביצענו החלטה אסטרטגית בעקבות תחזיות מזג האויר המאיימות: החלטנו כי במקום להמשיך לג'ספר הצפונית יותר ניסע קודם לבאנף הדרומית (שתי העיירות בהרי הרוקיז הקנדיים ושתיהן מרכזים של פארקים לאומיים הקרויים על שמן). תוספת פעוטה של עוד 150 ק"מ לשם ועוד 300 ק"מ אח"כ. קטן עלינו...

המשכנו מזרחה ולפי המלצות שמצאנו באינטרנט חנינו ללילה במגרש חנייה של קניון בעיירה הנקראת בשם הנפוץ Salmon Arm. באזור סלמון ארם הנוף החל להשתנות והפך להררי יותר וירוק בחזרה, כולל אגמים ארוכים שהמקומיים אוהבים לנפוש בהם. טיפסנו וטיפסנו עוד ועוד להרים. עברנו דרך שמורות טבע קטנות שלא התעכבנו בהם יתר על המידה – כי רצינו כבר להגיע לרוקיז.

הנוף הפך יפה יותר ויותר והאויר – קר יותר ויותר. ורטוב.

העיירה הבאה – Golden עיירה קטנה וחמודה. במרכז המבקרים הדריכו אותנו לקמפינג חינמי ליד אגם במרחק כ-20 דק נסיעה מהעיר. הגשם כבר ירד ואנו נסענו לאיטנו לקמפינג. כשהגענו – הבנו שאנו לא לבד. מליוני יתושים המתינו רק לנו. כנראה יש איזה דיל מאפיונרי בינם לבין מרכז המבקרים, השולחים להם קורבנות טריים ועסיסיים מידי יום. התבצרנו בקרוואן שלנו, ממאנים להכנע. רק הגשם החזק שהחל גירש את היתושים, אבל גם הוא הותיר אותנו בקרווננו. כמה כיף שאנחנו לא באוהל.

אחרי לילה רווי גשם התעוררנו ליד האגם לבוקר אפרפר עם קרעי תכלת. בנסיעה חזרה לעיירה ראינו כי הגשם שירד עלינו בעמק בלילה הלבין את ההרים שמעלינו. ההרים כולם כוסו שכבה דקה של שלג ראשון לעונה! מחזה מרנין.

התחנה הבאה הייתה כבר בשמורת הטבע הראשונה ברוקיז הקנדיים – אבל לרוקיז מגיע פוסט נפרד אחד לפחות.