סליחה לכל קוראינו ומוקירינו על האיחור הבלתי סביר בפרסום פוסטים. אנו נשתדל להיות ממושמעים יותר מכאן ואילך - נרבה בתמונות ונמעט ככל הניתן במלל ובהגיגים תוצרת בית
בבוקר נכנסנו סופכלסוף לילוסטון מהכניסה האחורית. דבר ראשון שריינו לנו מקום בקמפינג הראשון שפגשנו, כי הזהירו אותנו ממחסור במקומות לקרוואנים באזור. ואכן, אנחנו תפסנו המקום האחרון בקמפינג השמור לקרוואנים – והשעה הייתה רק 10 בבוקר. זה היה קמפינג בסיסי ביותר בלי מים זורמים. את מי השתיה שואבים במשאבת יד השואבת מים מבאר עמוקה.
האזור בילוסטון אליו נכנסנו נקרא עמק "לאמאר" וחלק גדול ממבקרי ילוסטון כלל לא מבקרים בו, בגלל ריחוקו מהאטרקציות המרכזיות בשמורה. לנו סיפרו כי האזור רווי בחיות – ועבורנו זו כמובן האטרקציה בה"א הידיעה.
נסיעה קצרה בעמק הלאמאר וכבר ראינו ביזון לצד הדרך. מאוד התלהבנו למראה החיה הענקית, הפרוותית והטפשה למראה. עצרנו עצירה חצי חוקית לצד הדרך ואני רצתי אחריו – הביזון מתקדם באדישות – ואני אחריו - מצלם את האטרקציה החד פעמית ללא הפסקה. בינתיים אופיר החלה כדרכה לחקור. היא מצאה את עקבות הביזון מותווים על גלליו והתלהבותה לא ידעה שובע.
איזו התלהבות! ביזון! אמיתי!! ואנחנו צילמנו אותו!!! מקרוב!!!! בשעה שחלפה לה מאז ההתקלות ההסטורית עם הביזון כבר ראינו עשרות עד מאות ביזונים. מסתבר שבלאמאר יש אלפים כאלה. מעתה ואילך התקלות בביזון בודד בילוסטון הייתה מניבה העפת מבט מזלזל-משהו ותו לא. רק אירועים ביזוניים מסעירים יותר כגון חציית עדר שלם את הכביש לידנו, או קרבות בין ביזונים, גרמו לנו להיעצר ולטרוח להוציא את המצלמה מנדנה.
אבל ככה זה: ביזונים מתלהבים מביזונים.
חוץ מביזונים רואים בלאמאר מידי פעם עדרי צבאים ואנטילופות אמריקאיות בודדות.
נסענו לכל ארכו של עמק הלאמאר, שהזכיר לנו בצבעיו ובחמוקיו את המאסאי-מרה לכיוון Mammoth Hot Springs. זהו אזור פעיל הידרו-תרמי המגיר מבטן האדמה מעיינות חמים. החיבור בין המעיינות החמים והגופרתיים למינרלים באדמה יוצר נוף של טרסות צבעוניות (מצהוב דרך חום לאדום) ועוד כל מיני יצירות טבעיות הנראות לא-טבעיות. לפני כמה עשרות שנים כל הטרסות עוד היו פעילות, מהבילות וצבעוניות, אך היום רוב המעיינות החמים נסתתמו ורוב הטרסות התייבשו ונותרו דוממות, לבנות ויבשות. זו הייתה ההתקלות הראשונה של אופיר עם ה-Boardwalk מסלולי ההליכה מעץ שמותקנים מעל אזורים הידרו-תרמים פעילים והיא נהנתה מאוד לרוץ על הקרשים ולעצור מילימטרים משפתם לפני נפילה לאזורים הרותחים. במחשבה שניה, אולי יותר מהריצה על הקרשים, היא נהנתה להפחיד אותנו.
האמת היא כי יותר מטרסות גופריתיות, צורת הנוף השכיחה ביותר באזור מעיינות הממות' היא שלטים עליהם כתוב להזהר מהאלקים ולא להתקרב אליהם, כי הם מתקיפים אנשים שמתקרבים אליהם יתר על המידה. ואכן, אלקים גדולים ומקורננים רעו בשלווה יחסית ליד שלטי האזהרה. אנחנו כמובן התקרבנו אליהם יתר על המידה (אנחנו הרי לא סתם תיירים – אנחנו ישראלים!) והורחקנו בעדינות תקיפה ע"י הריינג'ית המתנדבת שכל תפקידה במשך 5 חודשי התנדבותה בפארק בשנה הוא לדאוג לכך שתיירים כמונו לא יתקרבו יתר על המידה לאלקים הגדולים.
את הערב (ערב יום כיפור) העברנו בנעימים בארוחת "על האש" ובהדלקת מדורה מעצים שאספנו שלושתנו במאמץ משותף. נרדמנו בציפיה לקראת הבאות בילוסטון.
2 תגובות:
ממה שהבנתי, בסתיו האלקים עצבניים במיוחד. וגם הביזונים לפעמים חוטפים את הג'ננה בלי אזהרות מוקדמות... נראה עד כמה נעיז להתקרב.
ענת: הסתיו היא עונת החיזור ומכאן - עונת מלחמות הזכרים אלה באלה. זו אכן העונה בה הם יותר עצבניים...
הוסף רשומת תגובה